הוא נכה. בין היתר הוא מתקשה ללכת ללא תמיכה. מאז שהתחיל לחלות אשתו עזבה אותו והוא נותר כבר שנים לבדו, חי חיי בדידות.
ברגע אחד המציאות השתנתה, לפני כשנתיים הכירו ביניהם, הוא פה והיא מעבר לים. הם התכתבו באמצעות האינטרנט במשך שנתיים והתאהבו. היא התאהבה במי שהוא! בגבר שהוא! לא ייחסה כל חשיבות לנכותו.
לא היה חסר לה כלום, להיפך. היא עבדה כמהנדסת בארצה. היא ויתרה על חייה הקודמים על מנת לבנות עמו חיים משותפים.
ואז, באה המדינה דוחה את בקשתם ומחליטה לגרש אותה! למה? כי לפי טענת המדינה מדובר ביחסים של מטפלת ומטופל, ולא ביחסים של גבר ואשה! אחד התירוצים של המדינה היה ציטוט של הגבר שאמר בראיון שהיא מטפלת בו.
נכון! היא גם מטפלת בו כשצריך. היא מטפלת בו ללא תנאים, כפי שאשה שאוהבת את בעלה תסייע לו בדברים שהוא יתקשה לעשות בעצמו. הוא נפגע עמוקות מהחלטת המדינה שלא האמינה שאפשר להתאהב בו בשל נכותו.
ואז הם הגיעו אלי. הגשתי ערר לבית הדין על החלטת המדינה. ערר ששמתי בו את כל ליבי ונשמתי!
המדינה שהיתה צריכה להגיב לערר שלחה את תגובתה. על פי התגובה המדינה בחנה את התיק שוב והחליטה לחזור בה מהחלטתה. יש!!!!!!!!
